leather-bags
חמישים שנה של תיקים, ואף פעם לא כתבתי לחנות על אף אחד מהם. זה יוצא הדופן
שישה דברים שתיק המיכל עושה נכון ושתיקי יומיום עושים לא נכון, מאישה שלא כותבת ביקורות על תיקים.
תמר כהן · לקוחה · חיפה · 5 דקות קריאה
בואו נהיה ברורות לגבי מי שמדברת. אני תמר, בת 67, גרה בחיפה עם בעלי, וחמישים שנה אני נושאת תיקים בלי לכתוב לחנות אפילו פעם אחת על אף אחד מהם. מה שכן עשיתי זה לשחוק חיים שלמים של תיקים, קשיחים שנשרטו, רפויים שבלעו את המפתחות שלי, זולים שנראו זולים כבר בחודש השני. אז זו לא ביקורת. זו אישה שטעתה לגבי תיק, ואומרת את זה.
התיק שאני כותבת עליו נקרא מיכל, מבוטיק רונית ונועה תל אביב, בוטיק משפחתי קטן שכבר כמה שנים הופך בשקט את הדברים הרגילים לקצת יותר יפים. ראיתי אותו לראשונה על הכתף של האישה מהצימר לידנו, בחופשה בצפון, כל יום מימות השבוע, עם כל קרדיגן שהיה לה. וכשהבוטיק שאל אחר כך אם אפשר להעלות את המכתב שלי כדי שאחרות יקראו, אמרתי כן, בתנאי שאוכל להיות בו כנה לגמרי.
תיק בצבע קרמל עם רצועה רחבה וארוגה, טורקיז עם דוגמאות זהב שזורות בה, כמו משהו שהובא הביתה ממקום מעניין. לידו, התיק השחור והשקול שלי נראה כמו שקית זבל עם ידיות. תמשיכי לקרוא.
הנה מה שחמישים שנה של תיקים לימדו אותי. הם מגיעים בשתי ערימות. הערימה המהודרת, דברים קשיחים ויקרים שנשרטים בפינות, לא מכילים כלום, ודורשים שיטפלו בהם כמו בנכד שלישי. והערימה הפרקטית, שקים כהים ורפויים עם פתח פתוח, שבהם כל מה שיש לך שוקע לתחתית ומתחבא.
קשיח ויקר, או רפוי ובלי תחתית. אלה היו האפשרויות בתיקים, ואני עשיתי את השנים שלי בשתיהן.
המיכל הוא התיק הראשון שיש לי שהוא לא זה ולא זה, ואחרי שנשאתי אותו כל יום מאז שהגיע, אני יכולה להגיד לך שהכל מסתכם בשישה דברים.
היום שהוא הגיע. הזמנתי אותו בטוחה שאני מחזירה. לא החזרתי.
הוא לא נראה כמו המחיר שלו
הוא נראה כמו משהו עם סיפור מאחוריו. הגימור רך ועם טקסטורה עדינה, מהסוג של מראה וינטג' שאנשים מניחים שנקנה לפני שנים וטופל יפה, והוא יושב ברפיון מאופק במקום לקרוס. שתי נשים בבית הקפה כבר הניחו שהוא עלה פי כמה ממה שהוא עלה. הפסקתי לתקן אותן.
על שולחן הכניסה. יש לו דרך להיראות כאילו הוא תמיד היה שם.
אישה במשתלה שאלה אם זה תיק שעבר בירושה. הוא היה שלי שבועיים.
ברכה ו. · עתליתהרצועה היא ההצגה
רוב רצועות התיקים הן התנצלות, פס דק וכהה שחותך בכתף עוד לפני סוף הרחוב. הזאת רחבה וארוגה, טורקיז עם דוגמת זהב שרצה לכל אורכה, אז המשקל מתפזר והכתף אף פעם לא מתלוננת. היא מתכווננת עם אבזם פליז קטן, ומתנתקת בשני ווי פליז, מה שגם אומר שזה התיק היחיד על כל מתלה שאף אחת לא לוקחת בטעות.
הרצועה מקרוב. וו הפליז הקטן הוא הפרט שגמר אותי.
הרצועה מקבלת יותר מחמאות מהתיק, והתיק מקבל הרבה. שום דבר לא חותך.
סילביה מ. · נהריההוא נסגר ברוכסן, לכל רוחב הפתח
אני לא יודעת מתי תיקים החליטו שפתח פתוח זה מקובל, אבל אני אף פעם לא הסכמתי. המיכל נסגר ברוכסן אמיתי לכל רוחב הפתח, אז שום דבר לא נשפך כשהוא מתהפך באוטו, ובאוטובוס העירה היד שלי יכולה לנוח על הרצועה במקום לשמור על הפתח. זה דבר קטן שמתברר כלא קטן בכלל.
התיק הראשון מזה שנים שאני סומכת עליו באוטובוס העירה. רוכסן סגור, יד על הרצועה, זהו.
מרגלית ה. · קרית ביאליקהפנים לצידך
מבפנים הוא מבוטן כמו שצריך, בצבע בהיר, כך שאפשר באמת לראות מה יש שם, עם כיסים שנותנים לדברים בית. למשקפיים שלי יש מקום. למפתחות יש מקום. לטלפון יש מקום. שום דבר לא שוקע לתחתית להתחבא מתחת למטריה מתקפלת, והפסקתי לעשות את חפירות המדרכה בכל פעם שהטלפון מצלצל.
נרתיק המשקפיים והמפתחות נכנסים לבתים שלהם. שום דבר לא מתחבא בתיק הזה.
לטלפון, למשקפיים ולמטריה יש כל אחד מקום משלו. שום דבר כבר לא מתגלגל בתחתית.
כרמלה ב. · עכוהוא מכיל יום שלם בחוץ בלי להפוך לשק
קרדיגן, מטריה, ספר, המשקפיים, הארנק, ושקית ירקות מהשוק בדרך הביתה. הוא לוקח את הכל, ובגלל שיש לצורה שלו איפוק, הוא עדיין נראה כמו תיק בסוף היום ולא כמו שקית זבל עם רצועה. ריק או מלא, הוא שומר על הקו שלו.
קרדיגן, מטריה, ספר והקניות, והוא עדיין ירד מהאוטובוס נראה מאופק.
דורית ט. · טירת כרמלהוא הולך עם הכל, ומצדיק את עצמו
קרמל, מסתבר, הולך עם כל מעיל וקרדיגן שיש לי, שזה יותר ממה שיכולתי אי פעם להגיד על שחור. הוא עושה את השוק, את בית הקפה, את הנסיעה לצימר וארוחת יום הולדת, בלי החלפת תיק. ויש אותו גם בשחור, ירוק וקרם, לנשים שקולות ממני. התיקים הישנים גרו בארון והתחלפו בתורות. הזה לא הוכנס לארון מאז שהגיע.
קניתי אותו לאירועים ועכשיו הוא עושה גם את היומיום. הקרמל הולך עם כל דבר שאני לובשת.
גילה א. · קרית מוצקיןהמיכל, מול התיקים שקנית עד היום
אפשר למצוא תיק במאה ומשהו שקלים בכל מקום. אני יודעת, כי הראיות אצלי בארון. הנה ההבדל, בפשטות.
קשיח ויקר, או רפוי ובלי תחתית
רצועה דקה שחותכת עוד לפני הרחוב השני
פתח פתוח שנשפך ומזמין
מערה חשוכה אחת בפנים, הכל מוסתר
נראים בדיוק כמה שהם עלו
גימור וינטג' רך ששומר על איפוק
רצועה ארוגה רחבה בטורקיז וזהב, רכה על הכתף
רוכסן אמיתי לכל רוחב הפתח
ביטנה בהירה וכיסים, הכל בהישג יד
נראה הרבה יותר יקר ממה שהוא
לגבי המחיר
המיכל עולה ₪159.90, במקום ₪500.
אני אעביר הלאה את מה שהבוטיק אמר לי, שזה הסבב האחרון שמפונה כדי לפנות מקום למלאי החורף, וכשהסבב נגמר, הוא נגמר. המילים שלהם, לא שלי. מה שאני יכולה להגיד מהצד שלי זה שהנחה כזאת היא בדרך כלל השלב שבו אני מתחילה לשאול מה לא בסדר עם משהו, ואחרי שבועות של שימוש יומיומי, עוד לא מצאתי.
ואני לא סומכת על ציונים מושלמים, אז קראתי את הביקורות לפני שהזמנתי. קצת יותר משלוש מאות, על 4.2 כוכבים, שנשמע כמו אנשים אמיתיים ולא רובוטים, אז המשכתי לקרוא. אותם שישה דברים שהרגע עברתי איתך עליהם חוזרים בהן, שוב ושוב, במילים של נשים אחרות.
על הוו שלו ליד הדלת, ארוז ליציאה הבאה. הצימר מתקרב שוב.
אם יש לך בעתיד בוקר בשוק, קפה עם חברות, סופ"ש בצימר או אוטובוס העירה, והתיק הנוכחי שלך הוא שקית זבל עם ידיות או דבר יקר שאת מפחדת ממנו, זה התיק שהייתי שמה לך על הכתף בעצמי, כל עוד הקרמל עוד קיים. תפסיקי להתלבט ולכי להסתכל.
תמר
מיכל | תיק וינטג'
- גימור וינטג' רך שנראה הרבה יותר יקר ממה שהוא
- רצועה ארוגה רחבה בטורקיז וזהב, רכה על הכתף
- רוכסן אמיתי לכל רוחב הפתח
- ביטנה בהירה עם כיסים, הכל בהישג יד
- קרמל, וגם שחור, ירוק וקרם
- מידה אחת, בלי החלטות
- משלוח חינם עם HFD
הסבב האחרון מפונה עכשיו. כשהוא נגמר, הוא נגמר.